<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' ע"ז</h1>
<h2>דף נו:</h2>
תנן בקדושין המקדש בערלה ובכלאי הכרם ובשור הנסקל ובעגלה ערופה וכו', לא בריר לן מאי טעמא לא חשיב במשנה אלא תשעה אלו, דהא איכא תשעה אחרים שהן אסורים בהנאה והן נותר ופגול וחמץ בפסח [ויין נסך] וחומץ של גוים שהיה מתחילתו יין ומוקצה לע"ז [וע"ז] ועורות לבובין ותקרובת ע"ז. וכתב הרב דהא מילתא צריכא עיונא. ואיפשר דלהכי לא תנא כל הני דאית בהו צד חמור דמע"ז מבדל בדילי אינשי מיניה ולא עבידי דמקדשי בהו, אלא נותר ופגול וחמץ בפסח ליתני, זה כתב הרב. ואיפשר דנותר ופגול וחמץ בפסח נמי דחמירי דטעונין שריפה לא אצטריך למתני, ועוד דחמירי דאית בהו כרת באכילתן ולא אצטריך למתנא.
והנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו פלוגתא דאביי ורבא [פסחים כ"ה ע"ב], ועלתה בתיובתא לישנא קמא דרבא, דודאי איפשר ולא מכוין שרי, והלכתא כרבא כלישנא בתרא דלא אפשר וקמכוין אסור.
ומצינו שכל איסורין שבתורה והעבירות חלוקין לששה חלקים, הראשון אכילה ושתיה, השני מעשה ממש, השלישי דבור, הרביעי הנאה, החמישי ראיה, הששי קול וריח, ואע"פ שאלו שנים האחרונים שהם ראיה וקול וריח ישנן בכלל הנאה, שַני בין בהנאה שיש בה מעשה, כגון סיכה וזולתה להנאה שאין בה מעשה. ואלו הששה חלקים כולן אינן בכל האיסורין אלא הראשון שהוא אכילה ושתיה שהוא נוהג בכל האיסורין, כגון המאכלים והמשתאות שצונו המקום שלא לאוכלם ושלא לשתותם, והאוכל והשותה מהם עובר על התורה, אבל הסך או הנהנה מהן מרובן אינו עובר, ויש מקצת האיסורין שאפילו הסך והנהנה עובר והם בכלל חלק הרביעי שהוא ההנאה. ובזה החלק הראשון של אכילה ושתיה יש מהן במיתה כגון האוכל תרומה וקדשים והטבל וכהן טמא שאכל תרומה טהורה וזולתן כאשר מפורש בסנהדרין בפרק אלו הן הנשרפין [פ"ג ע"א], ויש מהן בכרת כגון חמץ בפסח וחלב ודם והאוכל ושותה ביום הכפורים, ויש מהן בלאו כגון חייבי לאוין הרבה. החלק השני הוא מעשה ממש כגון הרוצח והמכה את חבירו והבועל עריות וכל דומיהן וכל ל"ת שבתורה שיש בהן מעשה. ובזה החלק השני יש בהן במיתה, מהן במיתת סייף כגון הרוצח, ומהן בשריפה ובסקילה ובחנק כגון הבועל עריות, נמצא ארבע מיתות [ב"ד] בזה החלק השני וגם קצת חייבי לאוין בחלק זה. החלק השלישי הדבור כגון המגדף והמברך את השם ועובד ע"ז באמירה בלא מעשה שמקבלו עליו באלוה או שמזמר לפניו ודרך עבודתו בכך, וזולתן כגון המסית והמדיח, ובאלו יש מהן בסקילה ויש מהן בכרת, וכל ל"ת שבתורה שאין בהן מעשה כגון נשבע ומימר ומקלל [את] חבירו בשם שלוקה עליהן, ושאר ל"ת שבתורה נמי שאין בהן מעשה שאע"פ שאינו לוקה עליהן עובר על האיסורא. החלק הרביעי ההנאה ולאו זו הבועל עריות מפני שהבעילה היא מעשה ממש והוא בכלל החלק השני שהוא מעשה ממש, וזה החלק הרביעי שהוא הנאה עקרו בכל האיסורין שבתורה שאסורין בהנאה, שאע"פ שאין בהם מעשה רבה אסור ליהנות מהם, כגון סיכה ורחיצה, ומקצתן בכרת כגון הסך שמן המשחה, ומקצתן בלאוין, ומקצתן באסור בלחוד. החלק החמישי הראיה והוא כגון ראיות העריות, כדאמרי' [ברכות כ"ד ע"ב] טפח באשה ערוה ושער באשה ערוה. מיהו איכא איסורא רבה בעריות האסורות איסור ערוה [ממה] שאין בפנויות רחוקות, וכדתניא [ע"ז כ' ע"א] לא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת. ועוד יש בכלל זה החלק ראית הקדש בבית קדשי הקדשים כדתנן [מדות פ"ד מ"ה] משלשלין היו את האומנין בתיבות כדי שלא יזנו עיניהם מבית קדשי הקדשים, וכתיב נמי ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו. החלק הששי הוא שמיעת הקול והריח כגון קול דכנור וריח דקטורת או דשאר קדשים ואע"פ שאין בהן מעילה בקול וריח ומראה, יש בהן איסור. ויש בשמיעת הקול איסור מי ששומע דברים שאינם מהוגנים והמשמיע לאזניו דברים בטלים שהם נכוות תחילה לאיברים, והשומע ברכת השם חייב לקרוע. ואיכא מילי דחמיר בהו (קדשי ה)קדשים מע"ז, דאין תקנה להקדש בבטול, וע"ז אית לה תקנה בבטול כדאיתא בסוף מס' תמורה [ל"ד ע"א]. ובאלו הששה ענינים שהזכרנו כמו שתמצא בהן כל האיסורים כך תמצא בהיפוך קיום כל המצות, שהרי בכלל אלו החלקים הפה והגוף והידים והרגלים והעינים והאזנים ושאר ראשי איברי הגוף ובהם יעשה הרע והטוב. זה הכתב באלו החלקים לא נודע מי חבר. ותמהני מפני מה עשה מקול וריח אחת, וא"ת מפני שהן שוין שאין בהן מעילה, ראיה נמי אין בה מעילה.
